Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for מרץ, 2010

כמנהגו

נדמה לי שהבדל עקרוני בין ימין לשמאל – או יותר נכון, ימנים ושמאלנים – אפשר לסכם בפרינציפ אחד: מה התגובה האמוציונלית שלך לעוול שנעשה לך?

המשך…

Read Full Post »

כשמשהו משתבש בספירה ה"ציבורית" שלי, זו בה אני בחורה עסוקה, דברנית, חיה בעולם, וכל זה, אני מתכנסת במהירות האור בתוך עצמי ושבה לאהבותיי הישנות. מזל שברגע כזה הייתי בספרייה, ויכולתי, ממש בדחף ממש ראשוני, כמעט לא מודע, לטפס לקומות העליונות של הספרייה, למדפים האדומים והירוקים, ולחפש לי ספרים.

מדי פעם תוקפת אותי רומנטיקת הספרייה, בדרך כלל דווקא לא ביחס לספרות יפה. מדפים על גבי מדפים של כרכים עבים, רבים מהם בפורמט אירופי כהה, מעוטר בזהב, בעברית, באנגלית, בצרפתית, בגרמנית, בערבית. המשך…

Read Full Post »

סדקים

לפעמים בתוך ימים עמוסים וטרופים, כשאתה טרוד בחמישה דברים במקביל, או הולך במהירות ממקום למקום, נוצר פתאום, בחריקה, סדק באדמה המוצקה, ואתה נופל לתוך הריק לכמה רגעים. הרי אדמת היומיום מוצקה רק לכאורה, מורכבת מרגעים דיסקרטיים אחוזים יחדיו בצפיפות גדולה. זה יכול להיות רגע רומנטי של אחרים על הדשא של מדעי הרוח באור יפה של אחר הצהריים, זה יכול להיות מבט פוגע, מילים נטולות כוונה שמחלחלות, או קטע מוסיקלי. אז תעצור בחריקת בלמים, תתכווץ מכאב ההיסדקות, ותשמע את הקטע המוסיקלי הזה, שהוא בכלל פשוט, ואולי בימים כתיקונם היית מוצא אותו נדוש, שוב ושוב ושוב.

http://www.youtube.com/watch?v=RyFhsG8Ip4E

Read Full Post »

ימים סוערים עוברים על האוניברסיטה העברית. הסערות מחוץ לתחומי האוניברסיטה גדולות הרבה יותר, ואלימות יותר, אבל אני, כמובן, בתוך המיקרוקוסמוס שלי (על אף שאולי זה המקום לספר שלפני שבוע וחצי, כשהלכתי עם חבריי לעצרת בשייח ג'ראח, ועברנו דרך שער שכם והשוק המסחרר שליד התחנה המרכזית של האוטובוסים הפלסטיניים, שאלתי בעליצות את חברתי רות, את חושבת שעדיין יש מהומות בעיר העתיקה? והיא אמרה בשלווה, לא, קשה לי להאמין, וכעבור רגע קל, כשהסבנו מבטנו, ראינו שוטרים בווסטים זוהרים בחושך רודפים עם אלות אחרי פלסטינים שבורחים מהם). המשך…

Read Full Post »

הארץ -> ynet -> פייסבוק -> ג'ימייל -> מידע אישי (רק בתקופת בחינות) -> גוגל רידר -> הארץ.

את תולדות האינטרנט ניתן לספר כניסיון להגיע ליום בו המעגל יהיה כל כך ארוך, עד שלא אוכל עוד לעשות שום דבר אחר בחיי.

Read Full Post »

מזרח ירושלים (2)

ליבי עם העולם המוסלמי, שנאלץ להתמודד עם העוול ההיסטורי שקרה לו: איפשהו בעבר, מישהו קיבל משימה פשוטה, לבחור צבע למנורות הניאון שמשום מה הוחלט לתלות על איזשהו מסגד. לצערם של כל המעורבים בדבר הוא ביצע החלטה אסתטית אומללה ובחר בצבע הירוק המכוער ביותר בעולם. לאחר מכן כולם צריכים היו ליישר קו ולתלות גם הם את הזוועה הזו על המסגדים שלהם, כי לא נעים וכי צריך לשדר אחידות. וכך אנחנו נמצאים במצב בו אנו נמצאים היום.

מישהו יודע למה עושים את זה, אגב? איפשהו היה כתוב שזה בשביל כלי טייס, כמו המנורות המהבהבות על גשרים ובניינים גבוהים, אבל אולי זה יותר מזה.

(בקרוב חלק שלישי רציני יותר, בלי נדר)

Read Full Post »

Older Posts »