סוקרטס: …מה..? הלו? מי שם? איפה אני?
ר"ש: שלום.
סוקרטס: מי אתה? מה אני עושה פה? מדוע אני כפות?
ר"ש: אני ר"ש. רציתי לומר כמה דברים בקשר להצבעה בבחירות, להשפעה המעשית שלה ולמחשבות פרגמטיות כיוצא באלה. חשבתי שבמקום לעשות את זה בדרך הרגילה, אולי הנושא יועבר בצורה טובה יותר תוך שימוש בשיטה הסוקרטית. לשם כך הבאתי אותך לכאן. אני רוצה שתעזור לי לחדד את עמדותיי באמצעות שאלותיך הנוקבות, ולהבהיר לקהל קוראיי את דקויות דיעותיי.
סוקרטס: שחרר אותי.
ר"ש: בקרוב. אם תשתף פעולה זה ייגמר מהר יותר. פעמים רבות אני נקלע לשיחה פוליטית על נושא זה או אחר. מהר מאוד נשאלת השאלה: "למי הצבעת בבחירות?". אנשים נוטים לייחס לפרט המסוים הזה משמעות כמעט מיסטית – כל המחשבות הפוליטיות שלך מסתכמות במעשה הבודד הזה, ולהיפך – כל דעותיך בכל עניין נפרשות באופן הכרחי מהפתק ששמת בקלפי. שלא לדבר על כך שאתה אמור לעמוד מאחורי כל החלטה וכל אמירה של מישהו מהמפלגה שלך.
סוקרטס: בסדר. אז מפלגה היא לא קבוצת כדורגל, ואקט ההצבעה הוא בעל משמעות מצומצמת ממה שמייחסים לו. תגיד את זה לבני-השיח שלך. סיימנו?
ר"ש: כך אני אכן אומר להם. אבל למעשה, העניין הוא לא רק שלאקט ההצבעה לכנסת יש משמעות מצומצמת יותר ממה שמייחסים לו. דעתי היא שלמעשה אין לו משמעות כלל.
סוקרטס: מכיוון שאין למי לבחור, וכולם מושחתים; וגם אם היה מישהו ראוי לציון, הרי שקן הצרעות שהוא המערכת הפוליטית היה מסנדל אותו ומעקר כל ניסיון אמיתי לשינוי.
ר"ש: ייתכן, אבל לא לכך התכוונתי. כוונתי היתה באופן מילולי וכמותי יותר: אין משמעות לאקט ההצבעה, מכיוון שהסיכוי שהקול הבודד שלך ישפיע באיזושהי דרך על המציאות הוא פחות או יותר אפס.
סוקרטס: אבל תוצאות הבחירות הן אלה שקובעות את הרכב הכנסת והממשלה. או שאתה מכוון לטענה מסוג "מי ששולט בעצם הם התקשורת ובעלי ההון"?
ר"ש: לא, אנסה להבהיר את עצמי. מדוע אנשים מצביעים?
סוקרטס: פלוני מביט על המציאות סביבו ומגבש תפיסת עולם. על פי רוב הוא איננו מרוצה ובדעתו יש לתקן את סביבתו בדרך זו או אחרת. הוא מצביע למועמד שאת דעותיו ותכניותיו הוא תופס כדומים ביותר לשלו.
ר"ש: כלומר, נקודת המוצא היא פרגמטית: הצבעה כאמצעי לשינוי העולם. ואם זו נקודת המוצא, הרי שמתקבלת באופן טבעי אבן בוחן לפיה נוכל לשפוט את השלכות פעולותינו. עלינו לשאול את עצמנו: אם אני בוחר בדרך פעולה אחת על פני דרך פעולה אחרת, מה הסיכוי שהמציאות עליה אני רוצה להשפיע אכן תשתנה?
במקרה הזה, הקול הבודד שלי ישפיע רק אם חלוקת המושבים בכנסת תשתנה עקב תזוזה של קול אחד ממפלגה אחת למפלגה שניה. הסיכוי שזה יקרה הוא זעום.
סוקרטס: אבל כל מיליוני ההשפעות הזעומות האלה מצטברות להשפעה משמעותית.
ר"ש: נכון, אבל לי אין שליטה על מיליוני הקולות האלה. אני יכול להשפיע על הקול שלי בלבד. ולכן עלי לשקלל רק את האלטרנטיבות שתתעוררנה עקב הפעולות האפשריות שלי.
סוקרטס: אבל הרעיון הדמוקרטי מבוסס על כך. ומה אם כולם היו נוהגים כמוך?
ר"ש: אם כולם היו נוהגים כמוני, אכן היתה בעיה. אבל בכך שאני מתנהג באורח מסוים, אני לא משפיע על "כולם" להתנהג כמוני. למעשה, הייתי שמח מאוד אם היה לי כוח השפעה שיגרום ל"כולם" להתנהג כמוני. זה לא המצב. לכן הטיעון חסר משקל. או בשפת הלוגיקה: שקר גורר כל דבר. או: אם לסבתא היו גלגלים.
סוקרטס: הבנתי. אם כך, במובן מסוים השיטה נסמכת על אשליה. כל אדם ואדם טועה בחושבו ש"חשוב להצביע"; אבל העובדה שההמונים שוגים באשליה הזו היא המאפשרת לה להמשיך ולתפקד.
ר"ש: נכון. זו סוג של הונאת המונים בקנה מידה גדול, אבל מסוג מיוחד. ברגע שההונאה עובדת, היא מפסיקה להיות הונאה. למעשה, הפצת האשלייה הזו היא אינטרס של כל הצדדים בו זמנית. לכל צד יש אינטרס שהמוני התומכים בו יחשבו שההצבעה האינדיבידואלית שלהם משנה משהו, וילכו להצביע.
סוקרטס: אם כך, אולי עדיף היה עבור צד מסוים לשכנע את התומכים בו שיש משמעות להצבעה שלהם, ובו זמנית לנסות לשכנע את המתנגדים לו שלהצבעה שלהם אין משמעות.
ר"ש: נכון, אבל בעצם אין דרך לעשות את זה באמת. הרי אי-המשמעות של ההצבעה היא בלתי תלויה בצד אליו אתה מצביע. לכן כנראה משתלם לכל הצדדים לשתף פעולה בעניין הזה.
סוקרטס: אם כך אתה לא מצביע בבחירות, מכיוון שההשפעה על המציאות היא זניחה? אתה הרי יכול לומר את זה כמעט על כל סוג של מעורבות פוליטית.
ר"ש: אני באמת מרגיש ככה לגבי סוגים רבים של מעורבות פוליטית. לדוגמה, הפגנות: לדעתי, להיות האדם האלף ואחת שמגיע להפגנה, לא ישנה משמעותית את האפקט של ההפגנה.
סוקרטס: אפשר אולי לומר שככל שההפגנה יותר קטנה, כך הנוכחות של עוד אדם יותר משמעותית.
ר"ש: כן, סוג של חוק תועלת שולית פוחתת. אבל מצד שני אם ההפגנה קטנה אז אולי היא חסרת חשיבות באופן כללי.
סוקרטס: אבל מה שאתה אומר מאוד מדכא. אתה בעצם אומר שעבור האינדיבידואל, אין טעם לעסוק בשום סוג של ניסיון לשינוי.
ר"ש: זה לא בדיוק כך. מעבר לכך שלפעילות פוליטית יכולה להיות מוטיבציה שאיננה רק פרמגטיזם טהור, אני מאמין שיש פעילויות שמשנות את המציאות במידה משמעותית.
סוקרטס: כמו מה?
ר"ש: לדוגמה, לעזור במסיק זיתים במטעים של חקלאים פלסטינים שלא יכולים להגיע למטע שלהם בגלל משטר חומת ההפרדה ובגלל הפרעות של מתנחלים. אמנם, כנראה שזה לא תגרום לכך שחומת ההפרדה תוזז ממקומה או שהמצב ישתנה באופן מהותי אחר, אבל עבור כמה משפחות מסוימות הסיוע הזה הוא בעל משקל כלכלי משמעותי. דוגמה אחרת – לאחרונה היתה יוזמה לעזור למשפחות של מהגרי עבודה ופליטים לוודא שיש להן את כל המסמכים הדרושים בשביל הביורוקרטיה הדרושה על מנת לקבל מעמד של תושבות.
סוקרטס: כך שהסיכוי לשנות את המצב הכללי נשאר אפס, אבל לפחות יש בני אדם שאפשר באמת לעזור להם. בניגוד להצבעה בבחירות.
ר"ש: נכון. או תליית סרטים על האוטו.
סוקרטס: הרשה לי בבקשה לחזור אחורה רגע אחד. אתה אומר שעידוד הבחירות הוא בעצם פיקציה שמבוססת על אשליית המונים. מצד שני אתה מפרסם את מסקנותיך בבלוג שלך, שעל פי מה שהבנתי ממך הוא מעצב דעת-קהל בעל תפוצה של מיליוני קוראים. האם בכך אתה לא יורה לעצמך ברגל? האם אין סכנה שתפוצץ את האשלייה, ותגרום דווקא לקוראיך הליברליים, המשכילים ומחבקי העצים לא להצביע?
ר"ש: יש משהו בדבריך. באמת נדמה שמה שעלי לעשות הוא לשחק את המשחק ולהסתיר גם אני את האמת. הרי אסור לי להרשות לקהל מכריי לדעת את האמת הזו. למעשה, עלי לדאוג ו… להשתיק, מר סוקרטס, את כל מי שחשפתי בפניו את המציאות כהווייתה.
סוקרטס: רגע! רגע! יש דבר שלא חשבת עליו!
ר"ש: אני מקשיב.
סוקרטס: הסברת לי באופן משכנע מדוע הסיכוי שקול אחד ישנה את תוצאות הבחירות הוא אפס לכל צורך מעשי. אבל מה בקשר לכמה עשרות קולות? או מאות קולות? בוא ונבחן כמה מקרים מהעבר. המקרה הכי מפורסם אולי הוא הבחירות בשנת 2000 בארצות הברית. הבחירות שם הוכרעו על פי התוצאות במדינת פלורידה בלבד, כאשר בסופו של דבר הפער שנתן לג'ורג' בוש את הנצחון היה של 537 קולות בלבד.
ועוד דוגמה, הפעם מישראל – בוודאי זכורה לך העובדה שבספטמבר 2009, לאחר שאולמרט התפטר, נערכו בחירות פנימיות במפלגת "קדימה", להכריע מי יעמוד בראשה. ציפי לבני ניצחה את שאול מופז ב-431 קולות בלבד. כלומר ראינו שני מקרים מהעבר הקרוב בה כמה מאות קולות יכולים להשפיע באופן קריטי.
ר"ש: אתה צודק. בעצם, בבחירות ל"קדימה" הצביעו רק כמה עשרות אלפי אנשים.
סוקרטס: מה שמוביל אותי לנקודה השנייה שלי. אמנם בבחירות כלליות המשמעות של קול אחד היא זניחה לחלוטין, אבל במערכות בחירות קטנות, כמו פריימריז, אולי הסיכוי להשפעה של קול אחד היא לא זניחה. ומה שבטוח, כמה מאות קולות יכולים להכריע בסיכוי ממש סביר. ואולי גם כמה עשרות בודדות של קולות.
ר"ש: ועשר-עשרים קולות לכאן או לכאן זה כבר כן משהו שהוא בגדר יכולת ההשפעה של אדם אינדיבידואלי.
סוקרטס: נכון. אז עכשיו כשהבנו שיש לך כוח אישי לא זניח, אולי אתה כן יכול להשפיע על המציאות באופן קונקרטי?
ר"ש: הדוגמה של הפריימריז בקדימה היא דוגמה טובה: ההכרעה היתה לא רק בנוגע למי יעמוד בראש קדימה, אלא גם בנוגע למי יזכה לנסות ולהחזיק את ההסכם הקואליציוני שנפרץ עם התפטרות אולמרט; וחשוב מכך, האם הבחירות הבאות תהיינה בין ביבי, ברק ושאול מופז – או בין ביבי, ברק וציפי לבני. אמנם ציפי לבני איננה בדיוק סמל הליברליזם החריף והלוחמני, אבל אין ספק שיש יתרון בכך שהיא עמדה בראש קדימה ולא מופז. והבחירה החשובה הזו הוכרעה רק על ידי כמה עשרות אלפי אנשים, ובסוף רק על ידי כמה מאות.
סוקרטס: והלאה?
ר"ש: בקרוב תתרחשנה הבחירות הפנימיות במפלגת העבודה, ואפשר להתפקד עדיין למפלגה בשלושת השבועות הקרובים. ובעצם ניצבת בפנינו סיטואציה מאוד דומה: שלי יחימוביץ' היא חברת כנסת מוערכת מאוד ואני תומך בפעולות שלה בתחום החברתי-כלכלי. מצד שני אני לא מרגיש שהיא מייצגת את עמדותיי במקרים רבים, ובוודאי שלא אצביע בבחירות הכלליות למפלגת העבודה. מה עלי לעשות?
לפי נקודת המבט הפרגמטית, העמדה האבסולוטית שלי כלפי שלי יחימוביץ' היא בעלת משמעות מינורית. הרי השתכנעתי שבאמצעות הבחירה שלי, ובאמצעות היכולת שלי לשכנע מספר מועט יחסית של אנשים, אני יכול להשפיע בצורה לא זניחה על סיכוייה של שלי יחימוביץ' לעמוד בראשות מפלגת העבודה. לכן השאלה היא – האם אני חושב שעדיף ששלי תנצח בפריימריז?
סוקרטס: ומה התשובה לכך?
ר"ש: התשובה חיובית. אם כך זוהי אולי פנייתי לקהל קוראיי הנאמנים: התפקדו למפלגת העבודה והצביעו לשלי יחימוביץ'. לא מכיוון שאתם תומכים במפלגת העבודה – כיום זוהי מפלגה מזעזעת ומושחתת, וגם בהיסטוריה של ישראל היא היתה שותפה לעוולות נוראיות. לא מכיוון ששלי יחימוביץ' צודקת בכל מעשיה – ההתחמקות מעיסוק במישור המדיני ובעובדה שישראל מחזיקה מיליוני פלסטינים תחת כיבוש צבאי היא אולי אסטרטגיה סבירה בתור ח"כית מן השורה, אבל בתור שרה אני רוצה לדעת מה היא תצביע ב"עופרת יצוקה" הבאה. ואני עוד זוכר לה את ההתפרצות המשונה על דב חנין בבחירות לעיריית תל אביב.
התפקדו לעבודה והצביעו לשלי פשוט כי עדיף שהיא תעמוד בראש העבודה – כמו כל המועמדים היא תתקפל בתחום המדיני, אבל בניגוד לאחרים יש סיכוי טוב שהיא תשתמש בכח הפוליטי שלה כדי להשיג הישגים חברתיים-כלליים משמעותיים.
סוקרטס: וכמובן, הצביעו, כי הפעם יש משמעות להצבעה שלכם.
ר"ש: נכון. ובבחירות הכלליות תצביעו למי שאתם רוצים. תודה לך, סוקרטס! אכן, באמצעות אבחנותייך הנוקבות הגעתי להארה ולהבנה טובה יותר של העולם.
סוקרטס: כל מה שהכרתי, וכל מי שאי פעם אהבתי, כולם מתים כבר אלפי שנים. אין מילים לתאר את השבר והאבל הכבד בהם אני שרוי עקב כך שהבאת אותי לכאן.
ר"ש: אני מצטער.
כתיבת תגובה