בזמן האחרון שמתי לב שהתחלתי לפחד הרבה יותר ללכת לבד בלילה. ובזמן הממש אחרון, גם ללכת לבד בשבת בצהריים. ולרדת מהמונית ולעלות לדירה שלי בקומה הרביעית בבניין שיכון במרכז ירושלים כשאני חוזרת מהעבודה בחמש בבוקר. אף פעם לא הייתי פחדנית. אני תמיד הולכת לבד בלילה, כשאני חוזרת מבילוי, או מהעבודה. טיילתי לבד בחו"ל חודשים ארוכים. נסעתי לבד ברכבות ליליות בסין, נדחסתי בין עשרות גברים הודים באוטובוסים, וישנתי לבד בבתי מלון בערים נידחות, ולא פחדתי.
אני לא יודעת מה קרה בזמן האחרון, אבל אחרי ששלושה גברים זרים הציקו לי באיזשהו אופן ברחוב ביומיים האחרונים, החלטתי שבא לי לתעד את זה. לפחות לתעד.
כשרק עברתי לעיר, בירושלים, הלכתי פעם ברחוב עם חבר, לבושה בטי שירט, וגבר מבוגר מאוד שעבר מולי אמר "איזה ציצים".
פעם אחרת, כשטיילתי בעיר העתיקה עם חברה, הרגשנו שבחור צעיר עוקב אחרינו. כשכבר יצאנו מהעיר העתיקה ושכחנו מזה, מישהו פתאום הגיח, נגע לי בצוואר, או משהו כזה, והלך. זה היה אותו בחור. רעדתי במשך כמה דקות.
לא מעט פעמים, כשאני עוברת בכיכר ציון בדרך לדירה שלי, גברים מפוקפקים מנסים להתחיל איתי. תמיד אני עושה את הטעות הזו וחושבת שהם באמת רוצים לשאול משהו, ואז הם שואלים אם בא לי להכיר, או מנסים ללחוץ לי את היד, או שואלים איך קוראים לי. אני יודעת שזה בסדר, לנסות להתחיל עם מישהי ברחוב. אבל אני סטודנטית בת 23 והם גברים מבוגרים והם מפחידים אותי. ואני לא הסתכלתי לכיוון שלהם, מקסימום הגבתי בפחד כשהם פנו אליי. אני לא רוצה שהם יפנו אליי.
בקיץ, כשהייתי בברלין, התיישבתי בצהרי יום שבת על ספסל ברחבה הומה במרכז קרויצברג. היו שם מיליון אנשים, זה היה ממש ליד התור לגלידה. שני גברים מבוגרים, שהיו חלק מאיזו חבורת פנקיסטים מזדקנים, התיישבו משני הצדדים שלי. אחד מהם התחיל לנסות לחבק אותי, ואז קמתי וברחתי בבהלה.
לפני שבועיים הגעתי לירושלים במונית שירות בשבת בצהריים. הלכתי ברחוב יפו, רחוב מרכזי, בדרך לדירה שלי. חרדי אחד ניסה להתחיל לדבר איתי, התעלמתי והמשכתי הלאה. פתאום שמעתי גניחות מאחוריי. הסתכלתי בזהירות אחורה וראיתי גבר כבן 30 עם בקבוק בירה ביד מסתכל עליי וגונח. הוא המשיך לגנוח במשך כדקה. גניחות קולניות, מופגנות, מכוונות כלפיי. לא היה שם אף אחד אחר, שבת בצהריים. עברתי לצד השני של הכביש והלכתי מהר קדימה עד שהוא נעלם.
אתמול גבר כבן 60 התחיל איתי ברחוב. היום ישבתי בבית קפה ברחוב, הומה אנשים, עם חברה, וטיפוס משונה, אולי הומלס, התקרב אליי פתאום, גהר מעליי ונעצר מילימטר מהפנים שלי, כשאני נרתעת אחורה באימה, ופשוט בהה בי ככה במשך דקה. בחיים לא פחדתי ככה.
כשחזרתי הביתה מהקפה, גבר הגיח מאיזה מגרש ריק ליד הבית שלי, אולי שיכור, וצעק לכיווני דברים לא ברורים, כשבין המלמולים שמעתי "בואי! בואי!". רצתי מהר לבניין שלי ושמעתי את הצעקות שלו מאחוריי. נעלתי מאחוריי את הדלת של הדירה והלב שלי דפק כמו משוגע.
אף אחד לא ניסה לאנוס אותי. אני גם לא חושבת שבאף אחד מהמקרים האופציה הזאת הייתה הגיונית או ממשית. ואולי חלק מהמקרים בכלל לא היו מיניים. למשל, ההומלס המוזר ההוא. אלו דברים שאולי יכולים לקרות גם לגברים. אבל זה מפחיד נורא, וזה קורה כל הזמן. וכל פעם שאני עולה הביתה כשאני חוזרת מהעבודה בחמש בבוקר, אני בטוחה שמשהו רע יקרה לי. כל פעם שאני נועלת מאחוריי את הדלת אני נושמת לרווחה.
העולם נהיה מקום ממש מפחיד.
כואב לקרוא את זה. אלו חיים תחת משטר טרור.